החלטה בתיק מ"ת 9624-09-13 - פסקדין

הבקשה וכתב האישום

1.                  נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה - עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). מתיאור העובדות שבכתב האישום נלמד כי המשיב מואשם בכך שביום 7.5.2013 דקר את המתלונן, נהג מונית, בחזה, בגב וברגליים. הבקשה שלפני היא להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.                  כתב האישום פותח בתיאור הרקע למעשה, לפיו המשיב ובני משפחתו מתנכלים מזה שנים, על רקע גזעני ולאומי, לתחנת מוניות "גילה" ברחוב לשם בגילה המנוהלת על ידי בסאם עבדו ובה עובדים נהגים רבים ממוצא ערבי. המשיב, כך נטען, תקף בעבר עובדים בתחנה והוא מצוי בסכסוך עם עובדי התחנה. אשר לאירוע מושא כתב האישום נטען כי המשיב החליט לתקוף ולדקור נהג מונית מבין נהגי התחנה. הוא פנה באותו יום בשעה 04:50 לערך לעבר מ' ס', מחלק עיתונים בשכונה, ושאל אותו אם יוכל לתת לו את מכשיר הטלפון שלו כדי להזמין מונית. מ' ס' סרב לתת את המכשיר אך הסכים לחייג עבור המשיב. המשיב נתן לו את מספר הטלפון של התחנה, הוא חייג עבורו והזמין מונית.

3.                  המתלונן, נהג המונית, קיבל את הקריאה מסדרן התחנה והגיע לאזור פארק גילה, לשם הוזמנה המונית. הוא ראה את המשיב ושאל אותו אם הוא הזמין את המונית ונענה בחיוב. המשיב התיישב במושב שליד הנהג וביקש מהמתלונן להסיעו לרחוב הצוף. בהגיעם לשם עצר המתלונן את המונית, המשיב פתח את הדלת בכוונה לכאורה לרדת מהמונית ואז הסתובב אל עבר המתלונן ודקר אותו בחפץ חד מספר דקירות בחזה, בגב וברגליים, ולאחר מכן ברח מיד מהמקום. למתלונן נגרמו פצעי דקירה, ולאחר שהגיע בנסיעה בכוחות עצמו בחזרה לתחנת המוניות, הוא פונה לטיפול רפואי.

4.                  לטענת המבקשת יש בידה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום, לרבות זיהויו וטביעת אצבע שלו המצויה ברכבו של המתלונן. אשר לעילת המעצר, נסמכת המבקשת על כך שקמה חזקת מסוכנות נוכח העבירות ובנוסף לכך מפנה לעברו הפלילי המכביד של המשיב, ובכלל זה עבירות דומות שביצע כלפי עובדי תחנת המוניות הנדונה שבגינן אף נשא עונשי מאסר. כאן המקום להזכיר כי המשיב נעצר כחודש לאחר המקרה, היה עצור משך כשלושה שבועות ושוחרר. הוא נעצר מחדש בעקבות פענוח טביעת האצבע.

5.                  המשיב חולק על קיומן של ראיות לכאורה ולדעתו אלה אינן קיימות. לטענתו אין בכל אחת מהראיות בנפרד, ואף בכולן יחד, כדי למלא אחר דרישת קיומן של ראיות לכאורה. לחלופין הוא טוען כי עוצמתן נמוכה עד כי אין בה די כדי להצדיק מעצר, ולחלופי חלופין התבקשה הזמנת תסקיר מעצר.

ראיות לכאורה

6.                  התשתית הראייתית שעליה נשענת הבקשה מורכבת ממספר נדבכים: הראשון הוא זיהויו של המשיב על ידי מחלק העיתונים, שהזמין עבורו את המונית; השני הוא הימצאות טביעות האצבע שלו בתוך המונית הנדונה ביחד עם גרסת הנהג בדבר ניקיון המונית מספר ימים קודם למקרה, אי היכרותו עם המשיב ואמירתו כי המשיב לא היה במונית אי פעם בעבר ולצדן הודעת אחיו של המשיב על סכסוך בינו לבין התחנה ואמירתו כי לא ייתכן שהמשיב נסע במונית השייכת לתחנת גילה; השלישי - דברים מפלילים שאמר למדובב; הרביעי - איכון הטלפון שלו במושב אורה בזמן האירוע; החמישי - שתיקתו בחקירה. אסקור תחילה את הראיות עצמן, לאחר מכן אפרט את הטענות שהועלו ואבחן את השאלה האם די בתשתית הראייתית הקיימת.

7.                  לאחר האירוע התברר כי מספר הטלפון שממנו נעשתה השיחה לתחנה הוא של מ' ס', מחלק העיתונים, וזה נחקר. בחקירתו הוא תאר כי החנה את האוטו שלו ליד בית שהתכוון לחלק לו עיתון. הוא הלך לשים את העיתון במדרגות ואז קרא לו אותו אדם ושאל אם יש לו פלאפון כדי שיתקשר ויזמין מונית. הוא המשיך ללכת לאוטו ואז אותו אדם שאל אותו שוב. הוא ביקש מהאדם את המספר, חייג עבורו לתחנת המוניות והזמין את המונית. הוא נתן תיאור לאותו אדם אך פרט בעיקר את לבושו. באשר לפנים הוא אמר בהודעה כי "ראיתי רק חצי פנים שלו כי הקפוצ'ון היה עליהם". בתשובה לשאלה אם מדובר היה בערבי או ביהודי הוא השיב כי האדם היה יהודי וכי הוא נראה לו בן 22-25. לצד הודעה זו מעיד גם המתלונן, א' ש', על שאירע וזאת בנוסח המתואר בכתב האישום. בהודעה נוספת שמסר לאחר מכן הוא הבהיר כי לא ראה את התוקף וכי אינו יכול לזהות אותו.

8.                  מחלק העיתונים מ' ס' השתתף במסדר זיהוי תמונות. מסדר הזיהוי נעשה ללא נוכחות סנגור, בנימוק שבאותו שלב לא היה עדיין חשוד מוגדר במעשה. הוצגו לו 7 מסכים שבכל אחד מהם 8 תמונות - במסדר הזיהוי זיהה מוכר העיתונים רק את המשיב מתוך 56 התמונות שהוצגו לו.

9.                  בעת הזיהוי אמר מוכר העיתונים את הדברים הבאים:

"תמונה מס 1 דומה לבחור שבו נתקלתי באמצע העבודה שלי, חלוקת עיתונים, הוא היה עומד ליד הכיכר בסוף גילו(ה) קרא לי ושאל אותי הא(י)ם אני יכול לתת לו פלאפון בכדי להתקשר, אני חושב שזה הוא משהוא כמו 70 אחוז"

10.              בהודעה שמסר לאחר מכן, הוא שב וזיהה את המשיב כמי שביקש ממנו את מכשיר הטלפון תוך שהוא מציין כי הוא מזהה אותו "על פי הפרצוף שלו, כשנתנו לי לראות את התמונה, ראיתי את סימני העייפות מתחת לעיניים. גם בהודעתי הקודמת סיפרתי שהאדם שפנה אלי נראה עייף ושרואים סימני עייפות מתחת לעיניים שלו". הוא הוסיף ואמר כי התמונה על מסך המחשב הייתה צבעונית וכי הוא מזהה את גוון העור של הבחור שפנה אליו. הוא מבהיר כי אין לו היכרות קודמת עם אותו אדם.

11.              אחר הדברים האלה המשיב נעצר ולתא המעצר שלו הוכנס מדובב. המדובב מסר הודעה ובה תאר את הדברים שהוחלפו בינו לבין המשיב, ולדבריו אמר לו המשיב כי הוא חשוד בשני אירועים: האחד מיום 7.5.2013 והשני מיום 3.6.2013. המשיב אמר לו בהמשך השיחה שבאירוע הראשון "הוא מכיר את האירוע והאדם נדקר 7 דקירות ובאירוע השני הוא לא יודע איך מייחסים לו את זה". בהודעה נוספת הוא שאל את המדובב, לפי דברי המדובב, אם יש סיכוי שדם נשאר על המכנסיים או על הקפוצ'ון למרות שהוא כיבס אותם מספר פעמים, והוא שב ואמר כי המשיב אמר לו שהיה בזירה בעת דקירת נהג המונית באירוע הראשון אך לא בשני. לאחר מכן הוא שב ואמר כי המשיב אמר לו שדקר ערבי באירוע שהיה ב- 7.5. יש לציין כי תמליל השיחה עם המדובב אינו כולל את הדברים שסיפר עליהם בהודעתו, וזאת מאחר ולדבריו נאמרו בשקט מחשש של האזנה.

12.              המשיב עצמו נחקר בסמוך לכך מספר פעמים. הוא הכחיש כל קשר לאירוע ובשלב מסוים הפסיק להשיב לשאלות שנשאל. באשר למקום הימצאו באותו זמן הוא השיב כי כמעט בטוח שהיה בבית, ולאחר מכן אמר שיתכן והיה אצל דוד שלו שגם הוא גר בגילה. כאשר התבקש למסור אליבי בחקירה מאוחרת יותר נמנע מלהשיב וכך גם לכל השאלות האחרות. לא ניתנה על ידו כל גרסה ולפיה יתכן ונסע במונית זו בנסיבות שגרתיות בטרם התרחש האירוע.

13.              בחלוף כחודשיים ממועד שחרורו ממעצר השלימה המשטרה את בדיקת טביעות האצבע שנלקחו מהרכב לאחר המקרה (ר' חוות הדעת, דו"ח הבדיקה והמסמכים על נטילת המעתקים) ומצאה כי יש התאמה בין טביעות אצבע שנמצאו במעתק מס' 11 שנלקח מתוך המונית - מידית הפתיחה של הדלת הימנית הקדמית בצדה הימני - לבין טביעת האצבע של המשיב.

14.              בהינתן ממצא זה נעצר המשיב מחדש ועומת עם הממצאים. בחקירת המשיב מיום 26.8.2013 הוא שתק בתשובה לחלק מהשאלות. באשר לשאלה האם נסע במונית ביום 7.5.13 הוא השיב כי לפי מה שזכור לו - לא. בתשובה לשאלה מה יש לו לומר על מציאת טביעות האצבע שלו הוא השיב "ברור שיכול להיות טביעת אצבע שלי על מונית אני נוסע כל הזמן במוניות". הוא הוסיף כי "יכול להיות שהייתי במונית שלו לפני כמה ימים לפני האירוע עצמו. מה זה קשור". בהמשך הוא נשאל האם יתכן שהיה האחרון שנסע במונית ולכך הוא השיב: "זה לא יכול להיות לעולם".

15.              אחיו של המשיב, נחמן, שנחקר באותו זמן, אמר בקשר לכך כי לא יתכן שהמשיב יזמין מונית מתחנת גילה שכן הוא בחיים לא מזמין מוניות ובכל מקרה אין סיכוי שייקח מונית מהתחנה הזו כי כבר שש שנים שהוא לא מתקרב אליה ולא מזמין ממנה.

16.              המתלונן, א' ש', נחקר פעם נוספת באשר לאפשרות שהמשיב נסע במונית בהזדמנות אחרת. בהודעתו הוא מסר כי שטף את הרכב 3-4 ימים לפני המקרה וכי ניקה אותו ביסודיות לרבות בידיות. הוא לא זיהה את המשיב בתמונה שהוצגה לו כמי שנסע במונית אי פעם, וטען שלא ראה אותו בעבר ולא ראה אותו אי פעם במונית.